שימור בית ויצמן
בית ויצמן הוא פנינה אדריכלית בנוף הבתים בישראל, מהווה אטרקציה לאדריכלים ואנשים מהעולם הרחב. תכנן אותו האדריכל הנודע אריך מנדלסון בשנת 1936. הבית תוכנן עבור בני הזוג כמעונם הפרטי, אך כמו שהגדיר זאת האדריכל, הבית חייב להיות גם "בית ייצוגי" שכן הוא נבנה עבור "מי שעומד על במת ההיסטוריה". חיים ויצמן עמד בראש תנועת ההסתדרות הציונית קרוב לשלושים שנהכמו כל בית מגורים גם הבית הזה עבר שינויים במהלך השנים. ראשית הוא הפך מבית פרטי למשכן הרשמי של הנשיא עם בחירתו של ד"ר ויצמן לנשיא הראשון של מדינת ישראל. לאחר פטירתו של ד"ר חיים ויצמן בשנת 1952, נותרה ורה לגור בבית 14 שנים, עד לפטירתה בשנת 1966. בשנים אלה עשתה מספר שינויים. עיקרם החלפת הריפודים, הוילונות ושאר הטכסטילים בבית שהתבלו. לאחר מותה של ד"ר ורה ויצמן, בוצעה צוואתה, חלק מהפריטים נמסרו לבני המשפחה. הבית ותכולתו הועברו לרשות מדינת ישראל, ל"יד חיים ויצמן". בשנת 1975 התקבלה תרומה לשיפוץ הבית שאפשרה את פתיחתו כמוזיאון לרשות הקהל הרחב בשנת 1978. נוסף לבית אגף עבור משרדי יד ויצמן, נוספו מזגני חלון ומזגנים מפוצלים, נוספה שכבת טיח חדשה על הטיח המקורי ועוד. כך תיפקד הבית כעשרים שנה נוספות עד שנסגר בשנת 1997. כשנה אחר כך בשנת היובל למדינת ישראל גייס מכון ויצמן, תרומה נוספת לשיקום הבית. פעולות השחזור והשימור החלו 60 שנה לאחר בניית הבית המקורי.
מטרת השימור הייתה להחזיר את הבית למצבו המקורי. היה צריך להתחיל בתחקיר יסודי שיגלה מה היה המצב המקורי, שכן צוות השימור ראה את הבית לאחר הרבה שינויים שנעשו בו במהלך השנים. אוצר הידע היה מרוכז בגנזך ויצמן, המכיל עדויות כתובות: התכתבות בנושא בניית הבית, תוכניות, חשבונות, תצלומים, ראיונות בכתב ובוידיאו וכ'ו. בני הזוג ובעיקר ורה שמרו את כל הניירת הקשורה בבניית הבית כולל דוגמאות הבדים. אך לא הכל היה פשוט, לדוגמא: חסרו תוכניות הקונסטרוקציה של המבנה, דבר שאילץ בשלב השימור לפגוע בבית מעבר למתוכנן. מדובר באחוזה בת כ-50 דונם שרכשו בני הזוג.
העבודה התחלקה לשלושה תחומים:
1. הבית- המבנה הפיסי.
2. הבית- תכולתו ופריטי האוסף.
3. אחוזת הגן.
המבנה הפיסי של הבית: אדריכלים הלל שוקן, דני אסייג
התכנון של מנדלסון והבנייה העברית הוכיחו את עצמן כמעולות. בלאי הזמן לא נתנו את אותותיהם במבנה בצורה אקוטית. היה צורך להיפטר מכל התוספות שפגעו במבנה המקורי כמו הוספת מזגני הקיר. היה צורך לשקם את הבטונים הפגומים והרטיבות שפשטה בחלק מהקירות, לאטום גגות, לנקז מי גשמים ולערוך תיקוני צבע וטיח. עיקר המלאכה הייתה התקנת מיזוג אויר לרווחת המבקרים והמוצגים. כמו גם התקנת אמצעי הגנה ובטיחות כגון: גלאי נפח, גלאי עשן ומצלמות לצורך הגנה. כל ההתקנות הללו בוצעו תוך התחשבות בכך שמדובר במבנה לשימור ומתוך רצון לא לפגוע בצד האסתטי של המבנה. פרויקט זה חייב העברת צנרת רבה, כיון שלא היו מצויות בידי צוות השימור תוכניות הקונסטרוקציה של הבית העבודה נעשתה בניסוי וטעייה. המתכננים תכננו את תוכניתם, אך בשלב הביצוע לעיתים צוות השימור נתקל בקורות ברזל שאסור לחדור דרכן ועל כן היה צורך ליצור מעקף. אילו היו בידי צוות השימור התוכניות הדרושות, אין ספק שהיו נחסכות הפגיעות בבית, וכן זמן וכסף. במקביל לשיקום המבנה היה צורך בשימור ושיחזור של כל פרטי הבניין האותנטיים שתוכננו על ידי מנדלסון: עבודות פרזול ונגרות, ריצוף והמזמרים בבתי השימוש.דילמה קשה שהייתה בשיקום המבנה היה שחזור הטיח המקורי. בשיפוץ שנערך בשנות השבעים כוסה הבית בשכבת שפריץ גס, שהייתה מקובלת ומודרנית באותה תקופה. בכתובים לא נמצא מפרט של סוג הטיח. התצלומים הראו בוודאות מוחלטת את סוג הטיח המקורי . הוזמנו מספר מומחים בתחום השימור ובתחום הטיח, דוגמא של הטיח נשלחה לאנליזה על מנת ללמוד על מרכיביו ואופן הכנתו , הוזמנו מספר מומחים לשחזר את הטיח המקורי , אך איש לא הצליח. בסופו של דבר הוחלט להשאיר את הטיח המקורי במקומות שאפשר ולטייח מעל הכל בשכבה חדשה נוספת שבחרו האדריכלים.
בנושא הצבעים הייתה בעיה קשה של שחזור, שכן רוב התצלומים הם בשחור לבן והמעטים שבצבע, התברר שגווניי הצבע אינם מהימנים. על כן צוות השימור חיפש אסמכתא בכתובים. באחד המכתבים הקשורים בבניית הבית מוזכר המונח אדום. הגוון קרוב יותר לחמרה, האבן ממנה עשויה הגבעה עליה נבנה הבית ורמז לגוון קיים במוזאיקה של העמודים במגדל המדרגות שליד הברכה. היה קשה לדעת בוודאות מוחלטת מה אכן הגוון המקורי המדויק.
צורך נוסף היה התאמת החללים לייעודם המוזיאלי. הוחלט להשאיר את התוספת שנבנתה בשנות ה-70 עבור משרדי יד ויצמן , למרות שמטרת השחזור היתה החזרת הבית למצבו המקורי. תוספת מבנה המשרדים הוכשרה והפכה לאולם הקרנה, קבלת קהל ושירותים.
לצפיה במצגת השימור לחצו כאן
